Menu

וַתִּקרא | עמיחי חסון קורא את "דברים שיש להם שיעור" של דליה רביקוביץ

“לעיתים, כשצערה גובר עליה היא מבקשת לדבר ברווח שבין ‘אֲדוֹנִי’ ל’אֲדוֹנַי’: האהוב הופך לאדון, וכמו אדון הכול ה’ממלא כל עלמין’ כך גם האדון הפרטי נדמה כמי שנמצא בכל העולם – אך חסר בדיוק במקומה”

“אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר”, מכריזה המשנה הראשונה במסכת פאה ומונה אותם: “הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרְאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה”. חמש מצוות שאין התורה מבהירה מהי מידת הקיום הדרושה כדי לצאת ידי חובתן (אך חכמים כבר דאגו לקבוע להן מידה). המשנה הזאת שגורה, כיוון שגם מחוץ לסדר הלימוד היא נאמרת בכל בוקר בתפילת שחרית לאחר ברכות התורה, ומשמשת שם כמשנה ייצוגית לכל ששת הסדרים. אך כמו תפילות דומות שנאמרות בשגרה כ”מצוות אנשים מלומדה”, אפשר להגיד אותן מדי בוקר במשך שנים ולא לשים לב לשאלות המרתקות שמעלות המילים (מעבר לפשט הדיון ההלכתי): האם יש דברים שאי אפשר לאמוד או לכמת אותם? כמה זה שִׁעוּר? האם יש שִׁעוּר לאהבה?

להמשך הקטע היכנסו לקישור: המוסך – מוסף לספרות

Skip to content