מדיה Archives - ד"ר אמיר זליגובסקי

02/09/201902/09/2019

מסה | בריחתו המתמדת של חורחה לואיס בורחס

ככל שאנו קוראים את בורחס, כך אנו מכירים אותו פחות: רשימה אישית במלאת 120 שנה להולדתו
מאת יורם מלצר

בורחס ואני / חורחה לואיס בורחס
מספרדית: יורם מלצר

האחר, בורחס, הוא מי שקורים לו הדברים. אני מתהלך בבואנוס איירס ומתעכב, אולי כבר באופן מכני, כדי להביט בקשת של המסדרון המוליך לחצר ובדלת הרשת; מבורחס מגיעות אליי ידיעות בדואר ואני רואה את שמו בשלישייה של פרופסורים או במילון ביוגרפי. אני אוהב שעוני חול, מפות, את הטיפוגרפיה של המאה השמונה־עשרה, אטימולוגיות, את טעמו של הקפה ואת הפרוזה של סטיבנסון: האחר חולק את ההעדפות הללו…

להמשך הקטע היכנסו לקישור: המוסך – מוסף לספרות

07/04/201907/04/2019

ריטה דאב – ארבעה שירים | ובעברית

ובעברית | אם נבצר ממך להיות בת־חורין, היי מסתורין
ארבעה שירים מאת ריטה דאב

הַמּוּסָךְ – מוסף לספרות

אחרי קריאת “במטבח הלילה” בפעם השלישית לפני השינה

אני החלב והחלב בתוכי! … אני מיקי!

ריטה דאב – ארבעה שירים / מאנגלית: כרמית רוזן

בִּתִּי פּוֹשֶׁטֶת אֶת רַגְלֶיהָ
לִמְצֹא אֶת הַנַּרְתִּיק שֶׁלָּהּ;
חַף מִשֵּׂעָר, חֵלֶק קָט זֶה הַנָּתוּן בְּטָעוּת
בְּמַעֲרֶכֶת-הַמִּנּוּחַ,
הוּא מָה שֶׁזָּר לֹא יָכוֹל לָגַעַת
בּוֹ בְּלִי שֶׁתִּצְרַח. הִיא תּוֹבַעַת

להמשך הקטע היכנסו לקישור: המוסך – מוסף לספרות

28/12/201828/12/2018

חמש שעות למוות – פרוזה

פרוזה | "חמש שעות למוות", סיפור מאת שירן גבאי דמרי

הַמּוּסָךְ – מוסף לספרות

“מה אגיד לו אם ישאל אותי על זה, חשבתי. היו לךְ עוד ארבע שעות לחיות וזה מה שבחרת לעשות בהן? לא רציתי להשאיר לךָ בלגן, אשקר. תכף תאבד אותי, לפחות לא להפיל עליך את הכלים.”

חמש שעות למוות / שירן גבאי דמרי

לכתוב ספר, לטוס לגלפאגוס, ללמוד לגלוש, לעשות שלושה ילדים, לקרוא כבר את “מלחמה ושלום”. זו הייתה רשימת היעדים העדכנית שלי ביום האחרון לחיי. כשהתברר לי שזה היום האחרון לחיי, לא היה טעם להתיישב מול המחשב ולבדוק איך מגיעים לגלפאגוס או לחשב מתי הביוץ שלי.

“יש לך חמש שעות,” הג’ינג’י אמר, “אני מצטער.”

להמשך הקטע היכנסו לקישור: המוסך – מוסף לספרות

20/12/201820/12/2018

וַתִּקרא – ספרות

וַתִּקרא | עמיחי חסון קורא את "דברים שיש להם שיעור" של דליה רביקוביץ

הַמּוּסָךְ – מוסף לספרות

“לעיתים, כשצערה גובר עליה היא מבקשת לדבר ברווח שבין ‘אֲדוֹנִי’ ל’אֲדוֹנַי’: האהוב הופך לאדון, וכמו אדון הכול ה’ממלא כל עלמין’ כך גם האדון הפרטי נדמה כמי שנמצא בכל העולם – אך חסר בדיוק במקומה”

“אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר”, מכריזה המשנה הראשונה במסכת פאה ומונה אותם: “הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרְאָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה”. חמש מצוות שאין התורה מבהירה מהי מידת הקיום הדרושה כדי לצאת ידי חובתן (אך חכמים כבר דאגו לקבוע להן מידה). המשנה הזאת שגורה, כיוון שגם מחוץ לסדר הלימוד היא נאמרת בכל בוקר בתפילת שחרית לאחר ברכות התורה, ומשמשת שם כמשנה ייצוגית לכל ששת הסדרים. אך כמו תפילות דומות שנאמרות בשגרה כ”מצוות אנשים מלומדה”, אפשר להגיד אותן מדי בוקר במשך שנים ולא לשים לב לשאלות המרתקות שמעלות המילים (מעבר לפשט הדיון ההלכתי): האם יש דברים שאי אפשר לאמוד או לכמת אותם? כמה זה שִׁעוּר? האם יש שִׁעוּר לאהבה?

להמשך הקטע היכנסו לקישור: המוסך – מוסף לספרות